<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימנים ל"ז—מ'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
בכוונת הלב כיצד. צריך המתפלל לכוין לבו בכל התפלה שכל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה. וכתב הר"ש ז"ל צריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים בטלים שיש בהם קלות ראש, וזהו שאז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, וכתב הר' יונה ז"ל שאם התפלל ולא כיון לבו צריך לחזור ולהתפלל. ואם כיון לבו באבות אע"פי שפשע ולא כיון באחרות אינו צריך לחזור ולהתפלל באחרות. וביאר הרשב"א ז"ל שאין הדבר תלוי במצות צריכות כוונה דהתם בכוונה לצאת אמור אבל כאן צריך כוונת הענין שלא יהרהר בדברים אחרים שבשאר המצות אם עשה המצוה אע"פי שלא נתכוון בה הרי קיים מצות עשייתה אלא שאין זה מן המובחר וכ"ש אם כיון לבו לצאת אע"פי שהרהר באמצע המצוה אבל בק"ש ותפלה שהן קבלת מלכות וסדור שבחים אין דין שיהיה לבו פונה לדברים אחרים וזהו שחלקו בין ברכה ראשונה לשאר ברכות ובין פסוק ראשון לשאר ע"כ. כתב הב' האשכול צריך לכווניה דעתיה בכל י"ח ברכו' ולכל הפחו' בקמייתא שמספרת בשבחו של מקום ומזכרת האבות משום דכתוב הבו לה' בני אלים. והר"י מקור' כתב שאם אינו יכול לכוין בכלהו י"ח יכוין באבות ומודים ואם אינו יכול לכוין בשתיהן יכוין באבות, והר' אשר כתב ועיקר כל הברכות שיאמר אדם אותם בכוונה כי כל דבר שאינו בכוונה אינו נחשב לכלום. ועוד שעונשו גדול שמזכיר את השם הנכבד שלא בכוונה וכן לא יעשה ק"ו לממ"ה הקב"ה שצריך לכוין מאד כי איך יאמר בסוף תפלתו והגיון לבי ולבו לא הגה כ"א הפה לבדו. והר"א מגרמיזא ז"ל כתב כי טוב מאד לכוין בכל חתימה וחתימה של כל ברכה וברכה ויש בהן קי"ג תיבות כנגד התיבות שיש בתפלת חנה: גרסינן בפרק מפנין ג' דברים אוכל אדם פירותיהן בע"הז והקרן קיימת לו לע"הב ואלו הן כוון תפלה וכו'. פי' הרמב"ן עיון תפלה כוון תפלה כדאמרינן פרק כל כתבי תיתי לי דקיימית עיון תפלה. והיינו דאז"ל אין אדם ניצול מעבירה זו בכל יום שאין מכוונים בתפלתן. ובירושלמי במסכת ברכות א"ר חייא מן יומוי לא כיונית אלא חד זימנא אתיתי למכוונא והרהרית בלבי ואמרית מאן עאל קמי מלכא. א"ר מתנא אנא מחזיקנא טיבותא לרישי כד מטי מודי' כרע מן גרמוי נמצא שאין אדם ניצול מעיון תפלה ואפי' חסידים: ירושלמי נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה, חזקה כיון. ר' ירמיה בשם ר"א אומר אם יודע שיוכל לכוין אם יחזור, יחזיר ויתפלל, ואם לאו אל יחזור: מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו לפי' הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אל יתפלל עד שתתקרר דעתו. ירושלמי ר' ירמיה בשם ר' אבא הבא מן הדרך אסור להתפלל שנא' ושכורת ולא מיין. ר' זריקא א"ר יוחנן בשם ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אף המיצר וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בשם הירוש' וכן מצינו בפרק הדר עם הנכרי שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית בה שכרא. ורב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית בה הרסנא. והר"ש ז"ל כתב כשהוא חולה אינו מתפלל רק ק"ש מהאי טעמא דאבוה דשמואל דכי הוה אתי מאורחא לא הוה מצלי מתלתא יומי. אלמא כל שדעתו משובשת אסור להתפלל. כתב הבעל השלמה בשם הגאונים ז"ל אדם שנאנס בחולי או שהיה חבוש מתפלל אחר אונסו ומשלים תפלותיו ע"כ. וצריך המתפלל שיפנה לבו מכל מחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם תפלה כדי לכוין לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים. וכתב הר' יונה ז"ל וצריך לעמוד בפחד ובאימה שנא' עבדו את ה' ביראה. ואז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לו לישב מעט לאחר תפלה ואח"כ יפטר.
